הגנים התלויים בבבל

הגנים התלויים בבבל הם אחד משבעת פלאי תבל, על אף שקיומם טרם הוכח. נקראים גם 'הגנים התלויים של סמירמיס'. עדות על קיומם עולה מכתבים וממחקרים ארכאולוגיים שחוברו לאחר שהגנים נעלמו מן העולם. היסטוריונים יוונים כדיודורוס סיקולוס וברוסוס מתארים את הגנים כאתר מדהים ויוצא דופן ביופיו, אולם בתיעוד הבבלי אין אף אזכור לגנים אלו.

את הגנים בנה המלך נבוכדנאצר השני (604 לפנה"ס-562 לפנה"ס) על גדת הפרת. עצי הגן נבנו על גבי טרסות, ולפי האגדה נועדו להזכיר לאשתו, הנסיכה אמיטיס ממדי, את הנוף ההררי של מולדתה. המדרגה העליונה הייתה בגובה של 25 מטרים מעל פני הקרקע והגנים נראו כאילו הם תלויים באוויר, ומכאן שמם. הגנים הושקו במי נהר פרת, באמצעות מערכת השקיה שנחשבה למתוחכמת, ככל הנראה בורג ארכימדס. הגנים נשמדו בסדרת רעידות אדמה לאחר המאה השנייה לספירה.

האזכור הראשון לגנים אלו נמצא בכתבי ברוסוס (המאה השלישית לפנה"ס), כהן בבלי מהשושלת הכלדית (ממנה בא נבוכדנאצר). סבורים כי זהו המקור לכתבי ההיסטוריונים היוונים מאוחר יותר.

יש ארכאולוגים הסבורים כי גילו לאחרונה את הגנים התלויים במהלך חפירות בעיר העתיקה בבל בעיראק‏, לטענתם הגנים נמצאו כנראה סמוך לארמון המלוכה.

 

לעומתם יש הסוברים כי התיעוד היווני הרב בנוגע לגנים, שגה והחליף את המקום עם העיר העתיקה נימרוּד, שם נמצאו חרסים רבים בהם ציורי הגנים ותיאורם, כולל תיאור בורג ארכימדס להעלאת המים וכן תיאור דיפון הגנים בקירות סלע עצומים, תיאור שאינו מתאים לבבל העתיקה, בה לא נמצאו סלעים כלל. אחרים מציעים את הגנים של סנחריב מלך אשור בשנים 705-681 לפנה"ס שאכן נמצאו גנים בכניסה לארמונו על גדת החידקל.